תשובה:
הקראטינין של הכלב הוא בתוך הטווח הנורמלי בשתי הבדיקות. עם זאת, העליה מאוד מדאיגה במקרה הזה. קראטינין מאוד מושפע ממסת השרירים ומאחר ומסת השרירים של יורקשייר טרייר היא מאוד נמוכה הערך העליון ("הנורמאלי") של המעבדה לקראטינין אינו רלוונטי לגזע זה. באופן כללי, כל עליה בריכוז קראטינין יכולה להיות מוסברת על ידי שינוים המודינמיים (פרה רנלי), מקור רנלי, או פוסט רנלי. במקרה זה לא נראה כי יש מרכיב פוסט רנלי (חסימה או קרע), ומאחר והכלב קיבל נוזלים ולא נראה מיובש בבדיקה הפיזיקאלית, העליה בריכוז הקראטינין היא ככל הנראה אינה פרה רנלית. לכן, אם מקור העלייה בריכוז הקראטינין הוא רנלי, עליה של פי 2 בקראטינין היא תוצאה של ירידה ב 50% בתפקוד של הכליה (המיתוס, שקראטינין אינו עולה עד אשר הכליה מאבדת 75% תפקוד אינו נכון !). לכן הכלב הזה הוא עם פגיעה כלייתית אקוטית וכך צריך להיות מטופל!
למרות שהפגיעה הכלייתית אינה הגורם לבעיה המקורית (אנורקסיה והקאות) יש להתייחס אליה בכובד ראש, כי חלון ההזדמנות לטיפול הוא קצר והמחלה קשורה ב - 50% תמותה. טיפול מוקדם משפר בצורה משמעותית את סיכוי ההחלמה.
בדיקת SMDA יכולה לסייע במקרה הזה כי SDMA אינו מושפע ממסת השריר ולכן בדיקה זו מתגברת על השונות ובערכים הנורמאליים של קראטינין בדם.
בדיקת שתן יכולה לסייע במספר דרכים. לפני מתן נוזלים אפשר להעריך את היכולת של הכלב לרכז שתן. נוכחות של קאסטים בשתן יכולה להעיד על פגיעה כלייתית אקוטית אך למרות ספציפיות גבוהה של הבדיקה הרגישות היא רק של 30% ולכן בדיקה כזו אינה אבחונית ברוב המקרים.
בדיקה של אנזימים בשתן (GGT, ALP) יכולה להעיד על פגיעה כלייתית וניתנת לביצוע בכל מעבדה. בעתיד הקרוב יהיו זמינות גם בדיקות של ביו מרקרים בשתן שמטרתם לזהות פגיעה כלייתית כבר בשלביה הראשונים.
בדיקת U/S להערכה של הכליה ככל הנראה לא תיתן מידע חדש במקרה זה אבל בהחלט יכולה לשפוך אור על הגורם המקורי להקאות ואינדיקטיבית ברוב המקרים של פגיעה כלייתי אקוטית.
הכותב:
ד"ר גלעד שגב DVM, Dip. ECVIM-CA, ינחה את הקורס "רפואה פנימית לקלינאי" יחד עם ד"ר שרון קוזי DVM, Dip. ECVIM-CA, אשר נערך כאן במרכז ללימודי המשך וטרינריים. לעוד פרטים על הקורס שיסייע לכם בהבנה ובטיפול בעוד מקרים רפואיים מאתגרים לחץ כאן
בדוק את הידע שלך - מקרה רפואה
מקס, כלב יורקשייר טרייר, זכר לא מסורס, בן 4 שנים, מגיע למרפאה עם תלונה על חוסר תיאבון והקאות ביממה האחרונה.
בדיקה פיזיקלית ללא ממצאים.
בדיקת דם תקינה. ריכוז קראטינין mg/dL0.4 (טווח נורמלי mg/dL0.3-1.4) ואוראה של mg/dL25 (טווח נורמלי mg/dL20-45).
הכלב נשלח הביתה עם טיפול סימפטומטי שכלל דיאטה קלת עיכול, פרמין ונוזלים תחת העור.
יומיים לאחר השחרור חוזר מקס למרפאה, כאשר הוא עדיין לא אוכל ומידי פעם מקיא.
בדיקה פיזיקלית שוב ללא ממצאים, הכלב לא נראה מיובש. בדיקת דם חוזרת מראה קראטינין של 0.8 mg/dL ואוראה של mg/dL45.
מה האינטרפרטציה הנכונה של בדיקות הדם?
האם השינוי בריכוז הקראטינין מדאיג?
האם יש טעם לשלוח בדיקת SDMA?
האם בדיקת שתן יכולה לעזור ?
האם להזמין בדיקת US?
